23: ארקיפה

מפונו לקחתי אוטובוס לילה לאריקיפה (arequipa), אחת הערים הגדולות בפרו. נפגשתי שם עם רותם ומאיה, והשקענו יום שלם בלחפש חברת טיולים כדי לצאת לטרק של שלושה ימים לקולקה קניון (colca canyon), שזה אחד מהקניונים העמוקים בעולם (יותר מפי 2 מהגרנד קניון בארה"ב). מצאנו חברה של יהודי צ'כי, שמוכנה הייתה לעשות מסלול לא כ"כ שגרתי. בעוד רוב החברות יוצאות לטרק מוקדם בבוקר, אנחנו - חבורת המזוכיסטים - עלינו על אוטובוס עוד באותו היום בשעה 1:30 בלילה, במטרה להאריך את זמן ההליכה בקניון.
הגענו מוקדם בבוקר, עם עיניים נפוחות, לעיירה קבנקונדה (cabanaconde) שנראית ככה:


אחרי ארוחת בוקר זריזה, התחלנו בהליכה, במטרה לראות את הדבר הזה מכל מיני כיוונים:


החצי הראשון של היום הראשון היה סביר, במהלכו בעיקר ירדנו וירדנו וירדנו במורד הקניון עד שהגענו לנחל הקולקה שנמצא בתחתית. ואז.. התחילה העלייה. והיא הייתה תלולה. כל כך תלולה, שבעקבותיה קיבלנו החלטה שלא מתאים לנו ללכת כל כך הרבה כמו שחשבנו, ושינינו קצת את המסלול המקורי. מצ"ב תמונה שממחישה את רגע ההחלטה הגורלית הזאת, לאחר שלבשנו תלבושות אימארה (aymara) חגיגיות בעקבותיה:



המשך היום כלל בעיקר ירידה עד שהגענו למחנה שלנו לאותו הלילה שנקרא "אואזיס" (מהתמונות אפשר להבין למה):




למחרת, לאחר שעשינו דברים שעושים בבוקר, התחלנו את החלק הקשה של הטרק. המחנה אואזיס נמצא ממש בתחתית הקניון, והמטרה הייתה לחזור באותו היום לנקודת היציאה שלנו, העיירה קבנקונדה. זה אומר שהיה עלינו לטפס. ממש הרבה. וכמו שרותי אמרה, מסתבר שלטפס במעלה אחד הקניונים העמוקים בעולם קצת קשה יותר מלרדת בו... לאחר כ-4 שעות מתישות שמחנו לחזור לעיירה ולראות את הנוף הזה פעם נוספת (ואת הלאמות שהיו למעלה):





בקבנקונדה לקח אותנו המדריך לאיזושהי נקודת תצפית על העיר. מסתבר שהוא גדל בעיירה הזאת, ובתור ילד הוא היה משחק על הגבעה שהוא לקח אותנו אליה ומצא שם כל מיני קרמיקות של האינקה, אבל רשות העתיקות הפרואנית לא מאמינה לו על זה עד היום. אז ראינו את הקרמיקות שהוא דיבר עליהן, ואז הלכנו לתצפית אחרת שאמורים היו להיות בה קונדורים, אבל במקום זאת מצאנו בה יצור הרבה יותר מעניין:


תכירו, זהו שאמאן, מכשף הודי שבא לעשות השתלמות בפרו בעשבי מרפא ובאמונות של האינקה. לפי המדריך שלנו, היה לנו מזל שזהו מכשף טוב, כלומר הוא מאמין באלוהים ובכוחות הטוב, ולא עוסק בשטן ובמאגיה שחורה. כאן נתקלנו לראשונה במוזרות הפרואנית, שלמרות שנחשבת להיות חברה קתולית מאוד מאמינה, מסתבר שיש בה עדיין עיסוק בכישוף וסממנים פגאניים.

למחרת ציפה לנו יום קל מאוד. נסענו מוקדם לתצפית מפורסמת על קונדורים שנקראת cruz del condor. שם חיכתה לנו עם מצלמות שלופות חבורת האנשים המטופשת הבאה:


שניסתה להסתכל על הדברים האלה:


היו שם בערך 15 קונדורים, שעפו ממש קרוב אלינו. ת'אמת, ציפור ממש מרשימה. הנה כמה תמונות (האחרונה ממחישה את הגודל של היצור המעופף הזה ביחס לאנשים שלידו, מומלץ להגדיל אותה ע"י לחיצה):




לאחר מכן הלכנו למעיינות חמים בעיירה chivay, שהיו סיום רגוע ביותר לטרקון הזה, וסיימנו במסעדה פרואנית מקומית:


חזרנו לאריקיפה, שם גילינו שלצ'כי נולד ילד בזמן שהיינו בטרק. הוא היה מבסוט עד הגג, ואחרי הרבה אמירות בסגנון "נוסף לנו עוד חבר לעם היהודי", הוא החליט לתת לנו חדרים בערך בחצי מחיר. ניצלנו את ההזמנה, התארגנו, ויצאנו בערב עם המדריך שלנו למועדון סלסה מקומי.

למחרת, הלכנו למוזיאון הראשון בו ביקרתי בדרום אמריקה. במוזיאון הזה שמורה במינוס עשרים מעלות גופה קפואה של ילדה בת 12-14 שנים שהוקרבה ע"י האינקה לאלים לפני 500 שנה! היא הוקרבה על הר אמפטו בגובה 6200 מ', והשרידים שלה קפאו, ורק התפרצות של הר געש קרוב בשנת 1995 גילתה אותה. בעקבות ההתפרצות, הקרח בהר נמס והיא התגלגלה לה למטה, כשהיא "משומשת במצב טוב". על כל מקרה, במצב טוב יחסית למומיה. כל כך טוב, עד כדי כך שיודעים להגיד שלפני שהיא מתה היא אכלה ירקות ושתתה צ'יצה (chicha - משקה אינקה אלכוהולי על בסיס תירס). בכל אופן, לאינקה היה קטע עם להקריב ילדים לאלים, ובזכות התגלית הזאת אפשר ממש לראות גם את כל המתנות שהם קברו איתה, וביניהן ואפילו קיפו אמיתי!
אני בד"כ לא מתלהב ממש ממוזיאונים, אבל דווקא זה היה אחד הטובים. בהמשך היום הלכנו לאיזה מנזר בגודל של עיר קטנה, שאמור לייצג את איך שאריקיפה נראתה לפני 300 שנה, ובו לא ממש הצלחתי להבין למה שמישהי אי פעם תרצה להיות נזירה, ובזה פחות או יותר סיכמנו את מנת התרבות שלנו למשך כל הטיול. כמה תמונות מהמנזר:




זהו, כאן נפרדתי מרותם ומאיה, שהמשיכו להן לקוסקו, ואני המשכתי לעלות צפונה בקו החוף של פרו.