01: ברזיל

אז אחרי מסיבת אלכוהול בגובה 15 אלף רגל של כמה מתבגרים, ואחרי שיחה במטוס עם ברזילאים שכללה הרבה נפנופי ידיים וקצת ספרדית, והסתיימה לבסוף בהזמנה לבוא להתארח אצלם בתקופת הקרנבל (רק אחרי שעברתי בהצלחה את המבחן "מה ישראלים חושבים על הקלות שבה ברזילאיות נכנסות למיטה"), נחתתי בסלבדור - בירת באהיה, מדינה בצפון מזרח ברזיל.
זהו, אפשר להגיד שהטיול הגדול שלי התחיל. קצת בלתי נתפס, במיוחד לאור הטירוף שהיה עד הרגע האחרון בהכנות, בפרידות, וכד', אבל זה באמת הגיע..נשארתי בסלבדור ללילה אחד, ואז עברתי לאי שנקרא מורו דה סאו פאולו. האי נראה כמו סוג של גן עדן... מצורפת תמונת אילוסטרציה להמחשה:



החיים צריכים להראות כמו שהם מתנהלים באי הזה. הכל בהילוך אחד יותר לאט. סדר היום נראה בערך ככה: קמים, הולכים לים, אוכלים אסאי (açai - סוג של פרי טרופי שגדל באמזונס, טעים בטירוף, במיוחד כשמערבבים עם גרנולה/בננה/אננס. מתן, צירפתי קישור בשבילך), ממשיכים להיות בים, אוכלים ארוחת ערב, הולכים למסיבה, הולכים לישון. זהו. מאוד פשוט, בלי תוכניות עבודה, בלי גאנטים. פגשתי כאן חבר מהצבא, אלדד שאלתיאל, והצטרפתי לחברה' שהיו איתו. בערב המקומיים היו יוזמים באופן ספונטני מעגל קפוארה על החוף ומתאמנים קצת:



אחרי חמישה ימים באי, חזרתי לסלבדור בשביל להיות שם בתחילת הקרנבל. בכל רחבי ברזיל חוגגים את הקרנבל, במקור - בשביל "לפרוק כל עול" לפני הלנט, תקופה שבה הם (לפחות הנוצרים שבהם) אמורים לא לחגוג ולהמנע מלאכול דברים מסוימים. אבל בשני מקומות בברזיל הקרנבלים נחשבים מיוחדים - הקרנבל בסלבדור, שנחשב עממי יותר, והקרנבל בריו דה ז'נרו - שכולל המון סמבה ומסיבות רחוב (אבל פחות שוות, כך אומרים, מהמסיבות בסלבדור). אני החלטתי לנצל את העובדה שהקרנבל בסלבדור מתחיל מוקדם יותר מריו, ולהיות בשניהם.

היום הראשון בקרנבל בסלבדור היה אדיר. נהניתי מכל שנייה. עשרות אלפי אנשים, ואנחנו ביניהם, רוקדים למוזיקה של הלהקות הטובות ביותר בבאהיה ובברזיל בהופעות חיות ע"ג משאיות ענקיות שנוסעות לאט ברחוב הראשי של הקרנבל. המוזיקה של הברזילאים לא רעה, ואפילו הכרתי חלק מהשירים שמושמעים במסיבות בארץ. באופן כללי, הרבה לא אוהבים את המבטא הברזילאי ופורטוגזית בכלל, אבל אני - מת על המבטא שלהם, שמתנגן בצורה משעשעת. אם תגיד להם שאתה מישראל, לא יבינו אותך, אם תגיד - ישראאוו, זה כבר סיפור אחר.

תמונות מהקרנבל בסלבדור אין לי, כי החלטתי לקחת איתי מצלמה חד פעמית מחשש לכיוסים או לשוד אלים. ואם כבר מדברים על אלימות, אז ביום השני והשלישי, שלא כמו ביום הראשון, זאת כבר הייתה מלחמת הישרדות. זה היה החלק היותר מגעיל בקרנבל הזה. מאות אלפי אנשים עד כדי שקשה ממש לזוז, מתוכם המון שיכורים ומסוממים, שלא מהססים לשדוד, להרביץ לעוברי אורח, לגעת בכל בחורה שעוברת. לא נעים. כמה ישראלים חטפו מכות ואפילו נכנסו לבית חולים בניסיון להגן על בחורות שהיו איתם, או סתם כי היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

אך לגביי - מאחר ואני נראה מאיים במיוחד, לא העיזו להתעסק איתי. חוץ מזה שמצאנו שיטה - עומדים במקום אחד, רצוי קרוב לשוטרים, ואז הסיכוי להקלע לכזאת תקרית לא נעימה קטן משמעותית. אבל ת'אמת, נשמתי לרווחה כשהטיסה שלי לריו דה ז'נרו הגיעה ויצאתי מהקרנבל בלי שריטה וכשכל החפצים שלי עדיין איתי. למרות זאת, באותו זמן הייתי מודאג משמועות ששמעתי על הקרנבל בריו, שהוא יותר אלים ויותר מסוכן מזה שבסלבדור. למרבה המזל, השמועות האלה נשארו בגדר שמועות. ריו היא עיר מדהימה, נהניתי כאן מכל שנייה, הקרנבל שם היה חוויה של פעם בחיים, ולא הרגשתי לרגע לא בטוח.

אם כבר מדברים על הקרנבל בריו, אז הוא שונה מזה שבסלבדור, כי הוא כולל תחרות בין בתי ספר לסמבה. אז ככה, בית ספר לסמבה זה לא סתם בית ספר. מדובר על סוג של חברה, עם סניפים בערים מסוימות בברזיל, והם אמנם גם מלמדים סמבה אבל גם כותבים שירים, עושים הופעות, תורמים לקהילה וכד'. וכמובן, גם מתחרים זה בזה אחת לשנה בסמבודרומו - הזירה שבה הם צועדים בקרנבל בריו. יש 10 קטגוריות שלפיה כל בית ספר מקבל ניקוד, ולכל קטגוריה 4 שופטים שונים. יש להם את ליגת "בתי הספר המיוחדים" שבה השנה התמודדו 13 בתי ספר (שנה הבאה זה ירד ל-12), כאשר שני בתי הספר שיקבלו את הדירוג הנמוך ביותר יעברו לליגה הפחות נחשבת, ובית הספר מהליגה הפחות נחשבת שיגיע לדירוג הראשון יזכה לעלות לליגת המיוחדים. מדובר בתעשיית סמבה שלמה. לצורך ההמחשה, כדי לבחור את השיר שילווה אותו במצעד בסמבודרומו, בית הספר beija-flor ("יונק הדבש", זכה במקום הראשון השנה) עשה תחרות פנימית של 80 שירים לסמבה (!!!). וכל אחד מ-13 בתי הספר עשה תחרות דומה של כמה עשרות שירים...

עכשיו, הברזילאים מאוד אמוציונלים בכל הקשור לבית הספר המועדף עליהם לסמבה. הסתובבתי עם כמה חברה' ברזילאים מסאו-פאולו שהגיעו לריו במיוחד בשביל לראות את בית הספר האהוב עליהם צועד במצעד, ואף אחד מהם לא חסך להסביר למה בית הספר שלו (נניח Mangueira) יותר טוב, ולמה של האחר (נניח Portela) פחות טוב.

כחודש לפני הטיול החלטתי להצטרף לבית ספר לסמבה שנקרא Vila Isabel, שזכה במקום הראשון בשנה שעברה, והוא ידוע בשל המלחינים והזמרים הטובים שלו לסמבה (פרט שגיליתי רק מאוחר יותר אחרי שהסתובבתי עם הברזילאים). מה זה אומר? זה אומר ששילמתי הרבה כסף בשביל לקבל תחפושת שאיתה אני יכול להתחרות ביחד עם בית הספר בסמבודרומו. אין צורך להגיע לחזרות, אין צורך לדעת סמבה, במקסימום - צריך ללמוד בע"פ את השיר שמלווה את המצעד של בית הספר, ואם אתה גרינגו (זר) ולא יכול, בית הספר ממליץ שתלעס מסטיק כדי שזה ייראה כאילו אתה שר (נשבע לכם, זה מה שהיה רשום בדף ההסבר).

הגעתי לריו ביום ראשון בצהריים. הגעתי לאכסניה, בדיוק כשהגיע השליח מהחברה שבה הזמנתי את הציוד לקרנבל. קיבלתי את הכרטיסים לסמבודרומו ואת התחפושת שאיתה אני אמור להשתתף בתחרות. היא הייתה ענקית! עם המון נוצות, דברים שקופים, נצנצים. הממ... גברית במיוחד היא לא נראתה. "איך אני אמור להגיע איתה לסמבודרומו?", שאלתי. "במטרו" השיבו. "ולא יביאו לי מכות אם אני אסתובב עם הדבר הזה?". "כולם יראו ככה", הבטיחו לי, "וחוץ מזה, אולי אפילו ימחאו כפיים ויתלהבו". לא האמנתי להם. אבל אמרתי לעצמי שיהיה בסדר, ונסעתי לסיור מקדים במטרו לסמבודרומו כדי לא לפספס את החוייה הזאת בגלל איזו טעות בניווט.

בערב שמתי את התחפושת עליי, ויצאתי לדרך, מרגיש מגוחך מאי פעם. אבל וואלה, הם צדקו. הדבר הכי טוב היתה הדרך לשם - אנשים מחאו כפיים, צפרו במכוניות, ביקשו להצטלם איתי, וקרו עוד כל מיני דברים מעניינים שלא לפירוט.

הגעתי, מצאתי את איזור הכינוס של בית הספר שלי, פגשתי אנשים עם אותה התחפושת, ראיתי מקרוב את ההערכות של בית הספר למצעד השנתי, את הרקדניות עם הנוצות, את התחפושות היותר מוזרות. היה משעשע ביותר. סוג של כור היתוך לסמבה. היה שם בחור ענק ששוקל 120 ק"ג מארה"ב ונמצא על איסור שתיית אלכוהול, ברזילאית כהת עור שעברה לארה"ב ובאה לחופשת מולדת, ברזילאית ממוצא סיני, ועוד כהנה וכהנה.

אחרי שהתייבשנו שם 3 שעות, הגיע תורנו לצעוד. התאספנו בקבוצה לפי המיקום שהוגדר לנו, זיקוקים נורו לאוויר כדי לבשר על בואנו, הקהל כבר קיבל דגלים של בית הספר שלנו, ונכנסו למצעד. איזו התרגשות. אי אפשר יותר מדיי לתאר במילים את האווירה, וגם תמונה לא תהיה מוצלחת במיוחד, אבל למרות זאת צירפתי אחת (צולמה בהיחבא תו"כ התחרות, אבל אחרי הפס הצהוב שמסמן את נקודת סיום השיפוט):



הגעתי לאכסניה והתמוטטתי. קמתי לאחר 12 שעות, ויאללה - בחזרה לסמבודרומו, והפעם - כדי לראות את המצעד. לראות את המצעד ולהשתתף במצעד הן שתי חוויות שונות לגמרי, ואי אפשר להשוות ביניהן. אבל קצת הצטערתי שלא עשיתי אותן בסדר הפוך, כי רק אחרי שראיתי את המצעד הבנתי מה זה לצעוד בו. ביום שצפיתי צעדו בסמבודרומו 7 בתי ספר, כאשר כל בית ספר צועד שעה וחצי, בתהלוכה מרשימה עם איזשהו נושא מנחה (כמו - היסטוריית הצילום) שכוללת המון בחורות עם נוצות, תחפושות בצבעים שונים, ומשאיות ענק עם איזשהו מיצג/מופע עליהן. אני נשארתי עד הרגע האחרון, כשכל מצעד יפה יותר מהקודם לטעמי. צילמתי בערך 500 תמונות, אני בספק אם אסתכל עליהן שוב אי פעם, אבל מצורפת תמונה לא מייצגת (כי פשוט אין אחת מייצגת):



בשאר ימות השבוע בריו, חוץ משעות השינה הרבות שניצלתי כדי להתאושש מהקרנבל, ביליתי בקופה קבנה ואיפנימה (שני חופים מפורסמים), ובשני אתרים מפורסמים - הפסל של ישו והר הסוכר. כמה תמונות של ריו מהר הסוכר:







הלכתי גם למשחק כדורגל במאראקנה - אצטדיון הכדורגל הגדול בעולם (עם מקום ל-95 אלף אוהדים נלהבים), של הקבוצה המקומית פלאמנגו נגד איזו קבוצה ונצוליאנית (נגמר 3:1 לטובת פלמנגו). למרות שהאצטדיון לא היה מלא, הייתה חוויה להיות בקהל המשתולל. תמונת הנצחון:



למרות שבהתחלה לא נראה לי, אחרי שקיבלתי כמה המלצות השתתפתי בסיור מאורגן ב-favelas שהן שכונות העוני של ריו, שהוזנחו ע"י הממשלה ונשלטות ע"י ברוני סמים או מיליציות. והיה די מעניין, ובכלל לא מאיים.

לאחר המלצות משף ברזילאי שעבר לגור בלונדון, כאן ניסיתי לשלב אסאי עם גרגרי גווארנה טבעיים, שזה עוד פרי שגדל רק באמזונס והוא מעורר חזק יותר מקפאין - זה מה ששמים במשקאות אנרגיה כדוגמת Redbull (אורטל, הפעם קישור בשבילך, כמובן). בהחלט אחד הדברים שחייבים לנסות...
חיי הלילה של ריו, במיוחד בקרנבל, הם מטורפים. ב-Lapa שנמצא במרכז העיר יש עשרות פאבים ומועדונים, ובכל מקום היה אפשר לשמוע תופים ואנשים מתאספים סביב ומתחילים לרקוד סמבה. בנוסף לתהלוכות של בתי הספר לסמבה בסמבודרומו, יש ברחובות במרכז העיר תהלוכות ספונטניות יותר של Blocos - מעין להקות רחוב. אז הייתי באיזו תהלוכה של איזה בלוקו פופולרי שהחליטו שהם אינדיאנים (קוראים לעצמם Cacique de Ramos), הבעירו אש במרכז העיר, ורקדו מסביב המדורה עם נוצות על הראש. לא נורמלים.

יום רביעי היה היום בו השופטים פרסמו את תוצאות התחרות של בתי הספר לסמבה. איזו התרגשות. עשרות ברזילאים בשוק הרחוב בקופה קבנה יושבים מול מסכי טלוויזיות ניידים ומחכים לתוצאות. בית הספר שחיבבתי Portela הגיע למקום השמיני בלבד. לא מבינים כלום השופטים האלה. מצד שני, בית הספר שבו צעדתי Vila Isabel הגיע למקום השישי. זה אומר שאנחנו צועדים שוב במצעד המנצחות ביום שבת! ויותר מזה, אנחנו צועדים ראשונים, כי ששת בתי הספר הטובים צועדים במצעד בסדר הפוך, וזה אומר שאני יכול גם להשתתף, וגם ללכת לצפות שוב (קניתי כבר כרטיס מבעוד מועד מהארץ). כמובן שזה בדיוק מה שעשיתי, והפעם לצעוד היה אפילו יותר כיף מהפעם הראשונה. גם כי כבר ידעתי מה הקטע, וגם כי לא מדובר בתחרות של ממש, כולה באים לעשות דאווין, אז האווירה בקרב אלה שזה חשוב להם היא יותר משוחררת. את התחפושת נתתי בסיום המצעד לילדים ברזילאים, ושמרתי נוצה אחת למזכרת שנשארה איתי בדיוק 5 דקות לפני שאיבדתי אותה.

וזהו, סיימתי בהצלחה את פרק הקרנבל בטיול, כשאני בוגר שני הקרנבלים הגדולים בברזיל. ולמרות שביזבזתי בערך פי 2 ממה שתיכננתי (המון המון כסף) היה שווה כל רגע.
מאחר והייתי צריך להתאושש קצת אחרי הקרנבל, החלטתי לבלות בעוד קצת חופים קרובים לריו. אז ביליתי 3 ימים עם שתי קנדיות שפגשתי באיזה אי שנקרא Ilha Grande, בניסיון לאזן קצת את השיזוף הצבאי, ומאחר ובלילות היה שם שקט מדיי לטעמי, החלטתי לעזוב ולנסוע לחצי אי מפורסם שנקרא Buzios, מקום הבילוי המועדף על עשירי ברזיל, משם אני כותב את העדכון הזה. כאן הכל הפוך, החנויות נפתחות באיזור שלוש בצהריים, פתוחות עד אחרי חצות, ואפשר למצוא את רוב האנשים במרכז העיר רק באיזור אחת בלילה.
אז עד כאן להפעם, בעוד יומיים אני טס למפלי האיגוואסו ועוזב את ברזיל לכיוון ארגנטינה ופטגוניה. תהיו חזקים שם בארץ.

שלכם,
עמית.

נ.ב
למי שמעוניין להתמצא גיאוגרפית במעט המקומות שהיתיי בהם בברזיל, מצורפת מפה: