13: קורדובה

קורדובה היא עיר הסטודנטים של ארגנטינה, מאחר ונמצאות בה חמש אוניברסיטאות ציבוריות גדולות. באררגנטינה, אגב, בתי הספר הטובים ביותר נחשבים לבתי הספר הפרטיים (ולא הציבוריים), בעוד האוניברסיטאות הטובות ביותר נחשבות לאוניברסיטאות הציבוריות ולא הפרטיות, וזאת משום שכדי להתקבל לציבוריות צריך ציונים גבוהים (ולפרטיות צריך, כמובן, בעיקר כסף). אז כמו שאמרתי, חמש אוניברסיטאות ציבוריות טובות, והמון המון סטונדטים וסטודנטיות. וכיאה לעיר סטודנטים, חיי הלילה בעיר הזאת מטורפים, סיבה שהייתה מספקת כדי לתכנן להישאר בקורדובה לכל סוף השבוע.

מלבד המסיבות, שהיו פשוט מעולות, יש עוד אטרקציה מפורסמת בעיקר בקרב הישראלים משום מה, והיא צניחה חופשית, שעולה פחות מחצי מהעלות בארץ. היה לי ברור שלאחר חווית ה-canopy האקסטרימית שלי, צניחה חופשית ללא ספק תהיה קטנה עליי, ולכן קיבלתי החלטה מהירה לעשות את זה.
אז ביום הראשון שהזמנו תור לצניחה (אני ועוד בחור ישראלי), הייתה יותר מדיי רוח והטיסות בוטלו. וביום השני, הגענו וחיכינו משהו כמו 6 שעות עד שהם גילו שהצניחות התעכבו קצת משום מה ואין כבר מספיק זמן כדי לצנוח באותו היום. וביום השלישי הגענו ושוב הטיסות בוטלו בגלל עננים. כל הסיפור היה די מייאש וגמר לנו כמעט את כל הזמן שלנו בקרודובה שבו יש אור יום. ואז, ביום השלישי, אחרי שחזרנו כבר להוסטל, התקשרו כדי להגיד לנו לבוא מיד כי אפשר לצנוח.. סוף סוף!!

הצניחה היא צניחת "טנדם", שזה אומר שעושים אותה עם מדריך שמחובר אליך (לעשות צניחה חופשית לבד צריך רישיון מיוחד), מגובה של 8500 רגל.
הגיע תורי. לחצתי יד למדריך. בהחלט היתה לו לחיצה של מישהו שאפשר לסמוך עליו. חוץ מזה שכמות הצניחות שהוא עשה עד עכשיו היא 3000. יש כבוד. הייתה התרגשות מסוימת, אבל בעיקר על הקרקע. ברגע שעליתי על המטוס הכל נעלם. המטוס ממריא, עולה, ועולה ועולה ועולה משהו כמו רבע שעה שבה לא קורה שום דבר מעניין, ואז! הצלם פותח את הדלת, הרוח מכה בשיער ש-8.5 שנים הייתי רגיל שאין לי, אני מתיישב על הקצה של המטוס, ונדחף החוצה! (כן, אני בטוח שסדרת הפעולות הזאת הייתה צפוייה מראש לכל בר דעת שהיה מעלה בדמיונו צניחה חופשית, אבל אין דבר).
הנפילה החופשית אורכת בין 25 ל-30 שניות, ומטורפת לגמרי! לא דומה לשום דבר שעשיתי בחיים שלי! פשוט ליפול וליפול וליפול בלי סוף! עד שהמצנח נפתח (די רצוי שהשלב הזה יגיע), ואז המדריך מעביר אליי את ההגאים, ונותן לעשות סללומים באוויר ל-360 מעלות... אין מילים לתאר את זה, פשוט מדהים!

כמה תמונות למזכרת -

אני מעביר תדרוך אחרון בדרך למטוס:


תמונות מהדרך למטה:



חזרה בקרקע עם חיוך של מישהו שעשה צניחה חופשית:



זהו! בהחלט היה שווה את ההמתנה הארוכה!

מכאן אני ממשיך לי לבואנוס איירס למשך שבוע שלם של מסיבות ולימודי ספרדית!
Chau chicos!

תוספת
תודות לעידן, אפשר עכשיו לראות סרטון המתעד את הצניחה:
=> לסרטון לחצו כאן <=