22: האיים הצפים בפונו

לאחר נסיעה של כארבע שעות שכללה חציית גבול לפרו, הגענו לעיירת הגבול פונו (puno), ושם לקחנו הדר ואני סיור ערב ב"איים הצפים". לפני משהו כמו 500 שנה היה איזה שבט בשם אורוס (uros) שמחשש שהאינקה יחסלו אותו, החליט להתחבא באגם טיטיקקה ע"י כך שהוא בנה איים מלאכותיים מצמח שנקרא טוטורה (totora) שגדל באגם. מדובר בסוג של ספינה ענקית שטוחה שעשוייה מהצמח הזה, ובשעת הצורך האורוסים יכלו אפילו להזיז את האיים שלהם. מסתבר שדי עבד להם, אגב - עד היום עדיין חיים 3000 אורוסים על האיים האלה, שמתפרנסים בעיקר מתיירים שמגיעים לשמוע על איך הם בנו איים מלאכותיים.
הטוטורה משמש את האורוסים לא רק לבניית האיים שלהם, אלא גם לאוכל (טעם לא משהו, אגב), לבניית סירות, לבניית הבתים שנמצאים על האי ועוד ועוד. פחות או יותר חוץ מלהשתמש בצמח הזה כדי לשלוח אימיילים הם עושים איתו הכל.
אגב, את האיים הם צריכים לתחזק לפחות פעמיים-שלוש בחודש, ולהחליף את שכבת הטוטורה העליונה שנרקבת כל הזמן.

אז הצטרפנו למדריך אורוסי מקומי, שהסביר לנו על כל הדברים שכתבתי קודם, והדגים איך עובדים על האינקה ועושים אי מלאכותי באמצע אגם:


אחרי זה אכלנו קצת טוטורה, הוציאו לנו חתיכה במרכז האי כדי להראות עד כמה לא גבוה האי לעומת עד כמה עמוק האגם, וסיירנו בתוך הבתים העשויים מהטוטורה:





אגב, הילדים שנמצאים על האי משחקים כדורגל. אבל מאחר ודי מתסכל כל פעם לשחות להביא את הכדור מהאגם, הכדור קשור בחבל. ולא, לא אכפת להם שזה מוציא את כל הקטע מהמשחק.

אחרי שמיצינו את האי הראשון, עברנו לאי אחר עם ספינה עשוייה מטוטורה, ושם פגשתי את רותם, בחורה שעשיתי איתה את הג'ונגלים בבוליביה, וחברה שלה העונה לשם מאיה, והחלטנו להיפגש ביום למחרת בעיר שנקראת אריקיפה כדי לצאת לטרק ביחד.



לאחר ששטנו בחזרה לפונו נפרדתי מהדר, לא לפני שביקרנו בהשראת רותי וצחי במסעדה הפרואנית הראשונה שלי (שהייתה מסעדה איטלקית בכלל, אבל מה זה טעימה..)