14: הימים האחרונים שלי בארגנטינה

מאחר שלפני יותר מחודש ימים נותר בי טעם של עוד אחרי ששהיתי בה זמן קצר מדיי, חזרתי לי לבירתה המפורסמת של ארגנטינה, בואנוס איירס. העיר הזו, שכוללת בסה"כ כ-2.5 מליון תושבים, נחשבת ל"פריס של דרום אמריקה", ולא מפסיקה לנוח לרגע - בכל ערב יש מועדון טוב ללכת אליו, שלא כמו ברוב שאר הערים בהן חיי הלילה מתעוררים רק לקראת סוף השבוע. מה שכן, הארגנטינאים אוהבים לצאת מאוחר - המועדונים נפתחים רק באיזור 2 בלילה, ולמי שלא ישן את הסיאסטה המסורתית קצת קשה לעמוד בקצב, במיוחד אם יש סיבה שבגללה צריך לקום מוקדם בבוקר. ובמקרה שלי, מאחר והחלטתי לנצל את הזמן שלי בבואנוס איירס וללמוד קצת ספרדית בבית ספר מסודר, הייתה לי סיבה כזו.
לקחתי לי קורס די אינטנסיבי, שכלל 4 שעות בכל יום של שיעורים בקבוצה, ועוד שעתיים של שיעורים פרטיים, ועוד זמן הכנת שיעורי בית (כן, זה לא נגמר אחרי התואר)... ואחרי כל זה, כדי לנצל את חווית בואנוס במלואה, vamos לאיזה מסיבה במועדון. בקיצור - לו"ז עמוס ומתיש במטרה להנות ולעשות כמה שיותר. שיעורי הספרדית היו מועילים במיוחד וממש שיפרו לי את הבטחון בדיבור (רצוי שזה יקרה אחרי שבמשך 20 שעות מדבר אליך מורה בקצב של רכבת על ארגנטינה בעידן הפרוניזם ובמשך 10 שעות נוספות נאלצתי לשבור את השיניים ולנהל שיחות עמוקות על עתיד המזרח התיכון), למרות שאין מה לעשות - זה לא משהו שיש לו סוף ובגילי המופלג כדי ללמוד שפה צריך בעיקר להשקיע ולהשקיע ולהמשיך ולהשקיע, משהו שלא תמיד יש כוח או סיבה לעשות.
בכל אופן, הנה תמונת הסיום של הכיתה הטיפולית שלנו בבית הספר:


בבואנוס הייתי באכסניה פשוט מעולה שנקראת milhouse, שתרמה לחלק לא מבוטל מהחוויה. לאכסניה משהו כמו 140 מיטות שכמעט תמיד תפוסות אלא אם כן מזמינים מקום שבועיים מראש, ויש בה "חיי לילה" משל עצמה, עם אחלה חברה', מסיבות, צוות חמוד... בקיצור - בחירה טובה, בעקבות המלצה מעולה (אידלמן, תודה!!)
בשאר הזמן הפנוי ביליתי קצת עם רחלי, ידידה מהארץ שנחתה בבואנוס מישראל כנקודת ההתחלה של הטיול שלה (בחירה לא רעה).

בסוף השבוע, עשיתי גם איזה טיול או שניים בעיר:
ברובע Boca, שהוא אחד מהרובעים העניים בעיר, יש רחוב צבעוני במיוחד שמתרכזים בו אמנים, וכדי למשוך קהל כמעט בכל בתי הקפה יש איזה זוג שרוקד טנגו, לעתים במוזיקה של להקה בהופעה חיה:




בנוסף, יש איזה בית קברות מפורסם ברובע Recoleta שבו קבורה בין השאר אויטה. בית הקברות הזה נראה כמו עיר רפאים, והוא מסודר במבנה של רחובות ורובעים מסודרים, וכל קבר בו נראה כמו בית קטן שגר בו מישהו. כששואלים את הקברן איפה קבר כזה או אחר, תשובה אופינית יכולה להיות: זה ברחוב המקביל, פנה כאן שמאלה, ואז בפנייה השנייה ימינה.. הזוי. רק חסר שאיזה שלד יקים מרכז מסחרי קטן ברחוב המרכזי ויעשה מליונים לרווחת שאר תושבי בית הקברות (או החרקים שנהנים מהם).
אגב, הקבר של אויטה ממש לא משהו, אני במקומה הייתי מבקש מאב הבית למצוא לעצמה מקום יותר מכובד.
בכל אופן, הנה תמונה של אחד הרחובות בעיר המתים:


סתם תמונה שאני אוהב מאיזשהו מקום:


ביום ראשון, ערב יום הזכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל השתתפתי בטקס בבית השגריר שהיה ממש חזק ומרגש. אני חייב לומר של"ביחד" הזה יש משמעות חזקה יותר בארץ זרה משום מה. ביום שני לאחר מכן הייתי במסיבה ענקית עם משהו כמו 500 ישראלים ויהודים שבאו לחגוג את יום העצמאות במועדון מקומי, לא לפני שפינקתי את עצמי (לראשונה בטיול) בחומוס מעולה בפאב ששייך לחברה' ישראלים.

זהו, שעון החול אזל, הגיעה השעה לעזוב את בואנוס, ובאמת באמת - עשיתי את זה בלב כבד ממש. עוד לא קרה לי בטיול שהיה לי קשה לעזוב מקום כמו שהיה לי קשה לעזוב את בואנוס איירס. הרגשתי שזה לא הספיק, והרגשתי שהייתי צריך להישאר שם עוד איזה שבוע לפחות. ואולי באמת הייתי צריך לעשות את זה.

אבל למרות זאת, ביום שלישי לקחתי אוטובוס לילה של 20 שעות לעיירה בשם "סלטה". מהעיירה הזאת אני מתכנן להמשיך צפונה לבוליביה (בעוד 3 שעות מזמן כתיבת שורות אלה). בסלטה לא עשיתי יותר מדיי. גם לא כל כך אהבתי את העיר הזאת. העיר נראית קצת מוזנחת, האנשים פחות יפים ובכלל לא נראים כמו בארגנטינה שהכרתי עד עכשיו (אומרים שהם מזכירים את העם הבוליביאני). בעיקר ניסיתי (ולקראת הסוף הצלחתי) להתאושש מהעזיבה של בואנוס, מהעזיבה הקרובה של ארגנטינה, ולהעביר את עצמי ל"מצב מוכנות" לטיול במדינת עולם שלישי, שסביר שיהיה שונה באופן תהומי מהטיול שהיה לי עד עכשיו. וכל זה לקח לי כמעט שבוע לעשות, שאולי (סליחה, בטוח) היה עדיף לעשות אותו בבואנוס.. (מצד שני, ייתכן והוא היה צריך לקרות בכל זאת).
לפחות אני יכול להתנחם בכך שפגשתי כאן זוג ישראלים ממש חמודים - אלון וורד, והחלטנו להמשיך (לפחות לבינתיים) לבוליביה ביחד.

למרות חוסר המעש העקבי שלי, כמה תמונות מאיזה טיול שעשיתי בעיר:



Entonces amigos, עד העדכון הבא, שיהיה מארץ שאינה ארגנטינה..