35: ארצות הברית
נחתתי בנמל התעופה JFK, לקחתי את המטרו לתחנת האוטובוסים, נסעתי לבוסטון, ולא הבנתי בכלל שאני נמצא בארה"ב. בכל מקום היו מלא אנשים דוברי ספרדית, כל הטפסים שמילאתי היו כתובים בספרדית כשפה ראשונה או שנייה, והודעות שהוכרזו בכריזה בכל מיני מקומות - גם בספרדית! כשהגעתי לבוסטון, ראיתי פתאום את האות ç באחת המילים באחד מחלונות הראווה, אז מיד נכנסתי ושאלתי "tienen açai?". אני לא יודע מה חשבו הברזילאים שעבדו שם כשכמעט חיבקתי אותם מרוב שמחה כשהגישו לי מנת אסאי ממש כמו בברזיל..
הגעתי לטיול קצר של תשעה ימים בארה"ב לשני דברים עיקריים. הראשון זה לבקר את המשפחה שלי בבולטימור, והשני ביקור בקמפוסים של אוניברסיטאות שאני שוקל ללמוד בהן בעתיד בניסיון לפגוש אנשים, ליצור קשרים ולהתרשם מהמקום.
בבוסטון הייתי 3 ימים, וישנתי בהוסטל בעלות שבקולומביה הספיקה לי כדי לשכור וילה עם חוף פרטי, בריכה והוצאות על מסיבה בלילה. חוץ מזה, שמה שלא חטפתי בכל הטיול שלי בדרום אמריקה, חטפתי בבוסטון - עקיצות של כמה יצורים מוזרים שגירדו לי כמו ששום דבר לא גירד לי בחיים שלי ולא עברו עד הנחיתה שלי בארץ.
כמה תמונות מבוסטון:
משם לקחתי טיסה לבולטימור, ופגשתי את המשפחה של דוד שלי. את דוד שלי ראיתי יחסית לפני איזה שנה בישראל, אבל את אישתו והבת שלו לא ראיתי כבר 14 שנה! אז זאת הייתה מבחינתי היכרות מחודשת, ועשיתי מלא דברים מגניבים ביחד עם ג'ני - בת הדוד הקטנה שלי - טניס, תחרות דיסקיות אוויר, כמה דברים על המחשב - היה כיף ממש!
חוץ מזה שיום אחרי שנחתתי אצלם נסענו כל המשפחה לוושינגטון לראות את הבית הלבן, המונומנט, מוזיאון החלל וכד', וביום למחרת נסענו רק הדוד ואני לניו יורק לביקור במנהטן, וברוקלין. אני נשארתי שם עד הטיסה שלי בחזרה לישראל, והוא חזר לבולטימור. כמה תמונות מוושינגטון ובולטימור:
בניו יורק ישנתי אצל חבר של המשפחה ואשתו במנהטן. עשו לי טיול ברחבי העיר - סנטרל פארק, טיים סקוור, האו"ם ועוד, אבל היה לי לו"ז די צפוף שם מבחינת ביקורים באוניברסיטאות, מה גם ששרפתי יום אחד בביקור באוניברסיטה בפילדלפיה.
וזהו! עליתי על מטוס אל על ב-JFK בחזרה לארץ! פשוט לא להאמין. כמעט שבעה חודשים מחוץ לבית, ואני עוד זוכר איך רק אתמול נפרדתי מההורים ועליתי על רכבת מקריית מוצקין לנתב"ג. הטיול הזה מבחינתי הייתה אחת ההפסקות החשובות והטובות בחיים שלי. היו לי המון חוויות משמחות, כמה משברים קטנים, הרבה רגעים של אושר, וכמה רגעים עצובים. פגשתי אנשים, הכרתי את עצמי, וקיבלתי פרופורציה על חלק מהדברים שפיספסתי במשך לא מעט שנים. אין מילים לתאר את עוצמת החוויה כולה. עוד פרק חשוב בחיים נסגר, וכמו כל דבר שעוברים - הוא לעולם לא יוכל לחזור בדיוק באותו אופן ובדיוק אותו דבר. אני לוקח איתי מכאן המון זכרונות שילוו אותי עד סוף החיים, ורק מאחל לעצמי לדעת לתת לי מתנות כאלה בהמשך כמו שהטיול הזה היה בשבילי.
העתיד דופק בדלת, ברוכים הבאים לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה