33: דמוגרפיית היופי

באופן כללי, אני יכול לחלק את הטיול שלי לשלושה חלקים מבחינת היופי של המקומיות בדרום אמריקה. בחלק הראשון המכובד אפשר לשים את ברזיל וארגנטינה (את צ'ילה אני מחשיב כארגנטינה), שנצפתה שם מגמת עלייה משמעותית לאורך המסלול שלי. צפון ברזיל היה אמנם ככה ככה, אבל בריו דה ז'נרו ובמיוחד בקרנבל הברזילאיות לא איכזבו. על ארגנטינאיות כמובן מדברים רבים, ובהחלט לא נתקלתי במקום כמו קורדובה - עיר הסטודנטים - שם שמעתי על מספר מקרים של מטיילים שקיבלו נקע בצוואר רק מללכת ברחוב באמצע היום (לרוסאריו שנחשבת אגדית ביפהפיות שלה לא הגעתי).
אבל מאז מאי, כשנכנסתי לבוליביה, התחיל החלק השני שלי בטיול מהבחינה הזאת. כמה שחיפשתי, לא מצאתי כזה דבר "יופי אינדיאני". פשוט לא קיים כזה דבר. נכון, יש יוצאות מן הכלל פה ושם, אבל מדובר על מקרים נדירים ביותר. פרו הייתה הממשיכה של בוליביה, אם כי בקוסקו ניתן היה לראות קצת יותר יוצאות מן הכלל, אבל עדיין המצב היה גרוע למדיי.
הכניסה לאקוודור, באופן מפתיע, לוותה בסימנים ראשונים של תחילתו של חלק נוסף בטיול - החלק השלישי. פתאום אפשר היה לראות בחורות יפות יותר ומטופחות יותר, בשיעור גבוה במיוחד בערים הגדולות כמו גוואיקיל וקיטו, שהזכירו קצת את הארגנטינאיות.

ואז הגיעה קולומביה.

* * *

את בוגוטה לא כ"כ אהבתי. הייתי בה רק יום אחד שנועד לסידור כרטיסי הטיסה, ומיד נסעתי למדג'ין. פגשתי שם את יאיר איתו עשיתי את הסיור לקוטופקסי, בן 31 שעזב את העבודה לטובת טיול של חמישה חודשים, דבר שכשלעצמו נותן תקווה לחזור על כזאת חוויה בהמשך החיים. מאז המשכנו לטייל ביחד עד שעזבתי את היבשת.

במדג'ין עשינו יום אחד טיול פארקים וקניונים. יש להם כל מיני פארקים מוזרים כמו "פארק הרגליים היחפות" שאמורים לטבול שם את הרגליים בכל מיני בריכות, פארק של עמודי תאורה ועוד. חביב.



יום למחרת הלכנו לראות באיזור את ה-piedra del peñol, שזאת אבן ענקית שטוענים שהמקור שלה הוא מטאוריט:


האטרקציה התיירותית היא טיפוס עליה, וזה מה שרואים מלמעלה:




בתמונה האחרונה - חייל קולומביאני פז"מניק 8 ימים לפני שחרורו מחזיק בגאווה את הגליל הישראלי שלו. חיילים כאלה היה אפשר לראות לאורך כל הדרכים המרכזיות בקולומביה, אחת מההנחיות היחסית חדשות של הנשיא כחלק מההסלמה במלחמה נגד קבוצות הגרילה ודחיקתן לג'ונגלים. בעקבות כך, קולומביה הפכה למדינה יחסית בטוחה, כל עוד נשארים באיזורים מרכזיים ונוסעים על צירים מרכזיים.

אבל האטרקצייה האמיתית במדג'ין הייתה בערב. במקרה הגענו למדג'ין בסוף השבוע, וכדי לכבד את סוף השבוע יצאנו לאחד המועדונים המקומיים. ומה אני אגיד לכם, הרגשנו שאנחנו פחות או יותר במסיבת דוגמניות או סלבריטיס. כל אחת יותר יפה מהשנייה! אמנם רובן מנותחות, אבל בעצם למי איכפת. באמת שעוד לא נתקלתי בכזה דבר, או כמו שנוהגים הישראלים הצעירים להגיד כאן בדרום אמריקה - אין דברים כאלה! ובניגוד לארגנטינה, הקולומביאניות הרבה יותר נחמדות ומשתפות פעולה... זה לא שכל בחורה שנייה שהולכת ברחוב במדג'ין דוגמנית צמרת, אבל לפחות במועדונים שביקרנו בהם המצב בלתי סביר בעליל. לחיוב כמובן.

עד הרגע הזה עוד תכננתי לעשות בקולומביה טרקים (כמו טרק "העיר האבודה" המפורסם) וטיולים לביקור באתרים. אבל כאן פחות או יותר הגעתי למסקנה חשובה מאוד - הטיול שלי נגמר. עצוב מאוד. קביעת מותו הטרגי של הטיול הובילה לשתי החלטות נוספות:
1. מאחר ואין מועדים למבחן ה-toefl האמריקאי בארץ (נדרש ללימודים בארה"ב), אני עושה אותו בקולומביה (מותר, כי הטיול שלי נגמר).
2. כל מה שאני עושה מעכשיו בחודש שנשאר לי (חוץ מאותו מבחן) זה לרבוץ בחופים וללכת למסיבות.

אכן, עצוב. ומאחר ואין יותר מדיי מה לכתוב על מבחנים, חופים ומסיבות, אני אקצר מעכשיו.

ממדג'ין נסענו לקרטחנה, עיירת חוף ממש יפה. למעשה ביקרתי בה עוד פעמיים חוץ מהפעם הזאת - פעם אחת בשביל לעבור את המבחן (הלך מעולה, תודה ששאלתם), ועוד פעם בדרך לסן אנדרס אותו עוד אזכיר. אז כמה תמונות משלושת הביקורים שלי שם:






גם נסענו לאיזה הר געש קטן שבפסגה שלו מבעבע בוץ, שנכנסים אליו וצפים, וזה היה א-ד-י-ר! כל כך משעשעת הייתה השטות הזאת..




וחוץ מכל הדברים האלה, בחיים שלי לא נהניתי במסיבות כמו שנהניתי במסיבות בקרטחנה.. זה הכל - מוזיקת הרגאטון, איך שהקולומביאניות רוקדות לפיה (אומנות בפני עצמה), החברה' הישראלים שהיינו איתם, האווירה - פשוט לא רציתי לעזוב! אין ספק שזה מקום שעוד צריך לחזור אליו בחיים (בלי נדר).

מקרטחנה נסענו למקום שנקרא טגנגה, שכונה בעיירה סנטה מרתה.
טגנגה זאת אחת המושבות הישראליות של דרום אמריקה. כרגיל, שלטים בעברית, קולומביאנים שמדברים עברית שוטפת למרות שאף פעם לא היו בארץ וכד'. פחות או יותר הלו"ז היומי נראה ככה: קמים בצהריים, שותים מיץ פירות, הולכים לחוף, חוזרים להוסטל שנמצא לא יותר משתי דקות הליכה משם, אוכלים איזו ארוחת ערב ואו שהולכים למסיבה או סתם לחוף או לישון. די מזכיר את מורו דה סאו פאולו הברזילאי, אם כי כאן אין אסאי וכמו ברוב קולומביה אין מים חמים במקלחת.


טגנגה גם מהווה נקודת יציאה לפארק הלאומי Tayrona, שזה פארק לאומי של חופים קאריביים! אז אמנם כדי להגיע לחופים צריך ללכת איזה שעתיים, יש חשמל רק עד 22:00, ישנים בערסלים ואין מקלחות נורמליות, אבל זה אחד המקומות השווים שהייתי בהם. עד כדי כך שכשהגעתי לחוף הראשון פשוט נעמדתי המום. מים כחולים טורקיזים, סלעים ענקיים, דקלים בכל מקום, חול לבן. ללא ספק החופים היפים ביותר שראיתי בחיים שלי.















בטיירונה נשארנו שני לילות, בלי לעשות כלום. פשוט לנוח. להרגע. גם אין כל כך לאן ללכת, ואין כל כך מה לעשות חוץ מלאכול, לקרוא ספר ולהיות בים. אז בלית ברירה נכנסתי לשלווה שלא הייתי בה כבר הרבה זמן. טרנקילו כזה..

אחרי טיירונה נסענו ל-El rodadero, שזאת עוד שכונה של סנטה מרתה, והיא בעצם שכפול של טגנגה רק בלי הישראלים ועם קצת יותר חיים בערב (ולכן היא גם קצת יותר יקרה).


היינו שם בדירה שני לילות וחזרנו לקרטחנה כדי לבלות עוד קצת לפני הטיסה ל-San Andres.
סן אנדרס זה אי קריבי ששייך לקולומביה, ומגיעים לשם בעיקר בשביל לא לעשות כלום ברשת מלונות הכל כלול. המלון היה כמובן קפיצת מדרגה ביחס להוסטלים שהיינו בהם עד עכשיו (ואפילו היו בו מים חמים), וחוויית ההכל כלול עם כמויות האוכל והשתייה הייתה לא רעה בכלל. היו די הרבה פעילויות לעשות באיזור, כמו ביקור בשני איים אחרים, הופעות משעשעות בערב, דיסקוטקים (די מעפנים), כל מיני תחרויות, וכד'. וכיאה לים הקאריבי, או שהמים היו צלולים טורקיזיים עד כדי שאפשר היה לחשוב שאנחנו בבריכה, או כחולים יפים..






זהו, אחרי חוויית סן אנדרס, חזרנו לבוגוטה. אני נשארתי שם שני לילות בדיוק, ואז לקחתי את הטיסה האחרונה שלי מהיבשת. קולומביה הייתה מבחינתי חוויה אדירה. יכול להיות שחלק מהעניין היה שלא עשיתי כאן יותר מדיי, אבל אין ספק שהפינלה של הטיול הזה הייתה שווה כל רגע. החודש האחרון שלי שם הפך את קולומביה לארץ המועדפת עליי פחות או יותר באותה מידה כמו ארגנטינה, ואם אני אי פעם אחזור ליבשת הזאת או אהיה במקום קרוב, גיחה לקולומביה תהיה מאוד מפתה..