31: הגלאפאגוס

שכבתי על החול הלבן בחוף של האי אספניולה ועצמתי עיניים. השמיים היו מכוסים עננים והשמש הופיעה רק מפעם לפעם. פה ושם ניגשו אליי ציפורים וניקרו לי את התיק או את היד בניסיון לחפש מים מתוקים על האי היבש הזה. אבל אנחנו כבר היינו מתורגלים לא לתת להם שום דבר כדי לא לשבור את האיזון העדין של המערכת האקולוגית שנמצאת באחת משמורות הטבע הגדולות בעולם. זה היה היום השביעי שלי באיי הגלאפאגוס, וניסיתי ללא הצלחה לנצל את הזמן החופשי שקיבלנו בקרוז כדי להשתזף. אין מה לעשות, את החזרה לצבע שתפסתי בברזיל אני אאלץ לשמור לחופים הקריביים בקולומביה. מסביבי במרחק של 10 מ' היו לא פחות מ-50 כלבי ים ששכבו על החוף והתייבשו להם בשמש, ועוד כמה ששחו קרוב לחוף ושיחקו עם שני ילדים שהיו שם. מדי פעם היה אפשר לשמוע קולות שאגה, יניקה, השתעלות או התעטשות של החיות המשעשעות האלה. אבל המראה הזה, שביום שגרתי היה יכול להראות הזוי ומגניב לגמרי, כבר לא כ"כ הלהיב אותי. ואני אספר לכם למה.

* * *

איזבאלה - Isabela
נחתנו בשדה התעופה הזמני בבלטרה לאחר טיסה של שעה וחצי מגוויאקיל, העיר המאוכלסת ביותר באקוודור - המדינה שלה שייכים האיים האלה. אוטובוס, מעבורת, אוטובוס, ועוד מעבורת הובילו את רותי צחי ואותי לאיזבלה - האי הגדול ביותר בגלאפאגוס. יום לפני הטיסה סגרנו קרוז מאורגן של 5 ימים בספינה מחלקה ראשונה שאמורה לקחת אותנו לאיים הדרומיים. אנחנו הגענו לגלאפאגוס 4 ימים לפני תחילת הקרוז הזה, כדי לטעום מהאיים קצת לבד ולהגיע למקומות שהקרוז לא מגיע אליהם.

הגענו לאיזבאלה בשעה המוקדמת ביותר האפשרית - 16:00 אחה"צ, ולאחר שפגשנו את דנה מהוואיוואש והפרטנרית שלה נועה, ניצלנו את הזמן הנותר מהיום ההוא כדי להסתובב קצת, לראות כמה פלמינגו ולבקר בחוות גידול לצבי ענק.


היום השני שלנו באיזבאלה היה קצת יותר אפקטיבי. בחצי הראשון שלו עשינו איזה טיול יומי להר געש (sierra negra) ומכתש וולקני, שהיה ברובו בתוך ערפילים כבדים:



כל האיים האלה נוצרו בהתפרצויות געשיות לפני משהו כמו 5 מליון שנים, והיום יש שם כ-7 הרי געש פעילים, שאחד מהם התפרץ רק לפני שנה וכיסה את כל המכתש שבו ביקרנו בלבה.

מאחר והגענו לגלאפאגוס כדי לראות חיות, בחצי השני של היום נסענו לאיזור שנקרא tintorela, טיול שממש התלהבנו ממנו. הוא התחיל בשנרקול עם כלב ים שבא לשחק קצת עם הסירה, והמשיך בביקור באי שיש בו פיצוץ אוכלוסין של איגואנות וגם תעלה מלאה בכרישים:







ממש יפה! הסיור הזה בהחלט סיפק את הסחורה והשאיר בנו טעם של לראות עוד.

סנטה קרוז - Santa Cruz
למחרת עזבנו את איזבאלה מוקדם בבוקר וחזרנו לעיירה פוארטו איורה (Puerto Ayora) שנמצאת באי סנטה קרוז. הייתה לנו תוכנית יומרנית לעשות שם שלושה דברים, ולא רצינו לוותר על אף אחד מהם. אז הגענו לסוכנות נסיעות שתפרה לנו את שלושת הדברים האלה באותו היום. הדבר הראשון היה חוות El Chalto שבה משוטטים בחופשי צבי ענק וביקור במנהרת לבה באורך חצי ק"מ שנוצרה מגזים שמלווים את ההתפרצויות הגעשיות. הדבר השני היה שחייה עם כרישים (!!!), והאחרון - ביקור באחד החופים היפים בגלאפאגוס שנקרא Tortuga Bay.

אז ככה. צבי הענק האלה פשוט ענקיים! הם חיים משהו כמו 180 שנה והגיעו למצב של סכנת הכחדה כי במשך שנים רבות הפירטים והמקומיים היו נוהגים לאכול אותם. צב יכול לשרוד 7 חודשים בלי אוכל ובלי מים ועדיין להישאר ראוי למאכל אדם, דבר שיכול להיות מועיל אם אתה רוצה לצאת למסע ימי ארוך.



אז אחרי שיצאנו ממנהרת הלבה המשעממת ונפרדנו מהמדריך הראשון שלנו, הצטרפנו למדריך חדש ולקבוצה בשביל לעשות את שאר הדברים המתוכננים. מסתבר שלשחות עם הכרישים היה קצת לא חוקי לפי תקנות הפארק, אז כשהגענו לשם המדריך אמר "טוב, יש לכם 10 דקות לפני שהסירות של הפקחים יגיעו" וזה מה שבאמת קרה.

למרות שהכרישים האלה צמחוניים באופן עקרוני, "אמור" זה שם של דג שחי בים המלח ואף פעם אי אפשר לדעת אם מישהו מהם יחליט לשנות את דעתו. הפעם הראשונה שרואים כריש שוחה 3 מ' למטה קצת מלחיצה, וכשמצטרפים אליו עוד איזה 5 כרישים נוספים זה לא הופך את זה למרגיע יותר. מצד שני, לחשוב עליהם בתור דגים גדולים עוזר קצת יותר. קצת תמונות:




אחרי ששרדנו את הכרישים, המשכנו לחוף. לשנרקל שם היה די מיותר, כי הראות במים הייתה אפסית, אז פשוט הלכנו קצת על החוף הזה שהיה באמת יפה:




יום למחרת. היום הרביעי והאחרון שלנו לפני הקרוז. בגלל בעיית מקומות פנויים על הסיורים שרצינו, החלטנו להתפצל, ואני לקחתי סיור לאי פלוריאנה. בעיקרון גם הקרוז מגיע לאי הזה, אבל בסוכנות הבטיחו לי שהמקומות אליהם מגיעים שונים מהמקומות אליהם הקרוז מגיע (דבר שהתברר כחצי נכון בסופו של דבר). הסיור כלל סיור על החוף, עם המון כלבי ים, ושנרקול במקום ממש יפה שנקרא "כתר השטן". סה"כ היה חביב. לא יותר מזה. כמה תמונות:





הגיע היום החמישי. יום תחילת הקרוז. אוטובוס, מעבורת ואוטובוס הובילו אותנו לשדה התעופה בבלטרה משם אסף אותנו המדריך. שיחת היכרות, חוקי הספינה, תדרוך בטיחות ויצאנו לדרך. היינו קבוצה של 16 איש, מתוכם שלושה ישראלים (אנחנו), הרבה אירופאים, כמה אוסטרלים, ברזילאית מוזרה ואמריקאית מטומטמת אחת.
למעט שלושתנו, לכל שאר הנוסעים היה זה היום הראשון בגלאפאגוס, מה שהסביר את העובדה שכשירדנו לאי North Seymor שכלל 4 פלמנגוס, שתי איגואנות ואיזה כלב ים תועה כולם התלהבו התחילו לצלם בטירוף בעוד אנחנו הסתכלנו עליהם מהצד ולא התחברנו למהומה. בינינו, בסה"כ עוד איגואנה.


סנטה פה - Santa Fe
ביום השני של הקרוז נסענו לאי המרשים הראשון שלנו - סנטה פה. המדריך שלנו התגלה כמעצבן של ממש, אבל מצד שני לא היה דבר שהוא לא ידע על הגלאפאגוס ועל החיות, ברמה די מרשימה אז סלחנו לו.
בסנטה פה היו שני סוגים של ציפורים מוזרות. עכשיו, אני די לא בקטע של ציפורים. אף פעם לא הייתי. אבל תכלס, דברים מיוחדים כאלה לא ראיתי. קודם כל, חלקן ממש גדולות. אבל חוץ מזה יש להן התנהגות מיוחדת וממש משעשעת בכל מה שקשור לזוגיות ולחיזור, והן לא מפחדות מבני אדם! אז פשוט אפשר לשבת ולצפות ממרחק 5 מ' במופע ריקוד אותנטי ומשעשע של החברה' האלה.

הציפור המיוחדת הראשונה עונה לשם "ציצי כחול רגל", או באנגלית - blue footed booby. לציפור הזה יש מבט מטומטם כל הזמן, יש לה כמובן רגליים כחולות והיא הולכת בצורה מצחיקה. כדי לתפוס נקבה, הזכר עושה מופע שכולל שריקות תוך הרמת הראש לאוויר, ומביא לה מתנות יקרות ערך - זרדים יבשים שהוא מוצא על האדמה. אם הנקבה מעוניינית, היא עונה בעצמה עם כמה נהימות. אחרת, היא עולה על סלע כדי להיות מעליו ומפנה אליו את הגב.



האכלה בשידור חי:


הציפור המיוחדת השניה היא ה-frigate, שידועה גם בכינוי "הפיראט של השמיים" בגלל שהיא בעיקר גונבת אוכל מציפורים אחרות, ולשם כך היא בנויה בצורה שמאפשרת לה תמרון באוויר כזה טוב שאי אפשר להתחמק ממנה. בתקופת החיזור הזכרים מוצאים לעצמם שיח שעליו הם יבנו בעתיד קן, ואז מנפחים לעצמם בלון אדום שנמצא להם מתחת למקור בגודל של בערך חצי מהגודל שלהם עצמם. הנקבה טסה באוויר ומחפשת לה את הזכר האידיאלי לפי הבלון האדום שלו, המיקום של השיח והטיב של השיח. כשהנקבה טסה למעלה, כל הזכרים פורשים כנפיים, ומתחילים לרטוט ולעשות קולות בניסיון לתפוס את תשומת הלב שלה. אחד המשעשעים...



באותו היום אחר הצהריים שנירקלנו קצת עם כלבי ים, צבים, חתולי ים ודגים, ואז ירדנו לחוף שהיו בו בערך 200 כלבי ים! כמו כל החיות בגלאפאגוס, גם כלבי הים לא מגלים פחד לבני האדם, וכשהם במים הם אוהבים לבוא ולשחק כל הזמן.



להלן כמה דברים שלמדתי בגלאפאגוס על כלבי ים:
1. שלא כמו בגן חיות, אין לכלבי ים בטבע את הקטע של לשחק עם כדור פלסטיק מנופח.
2. מדענים טוענים שהסיבה לכך היא שבטבע אין להם שום דבר שמזכיר כדור פלסטיק מנופח.
3. מצד שני, יש להם בטבע איגואנות. והרבה כאלה.
4. לכן, לא נדיר לראות כלבי ים משחקים ב"מסירות איגואנה", "משוך את האיגואנה עד שתשמע קנאק", או "בדוק כמה זמן איגואנה יכולה לנשום מתחת למים".
5. דברים וורודים גם כן מסקרנים את כלבי הים.
6. פלמנגו הוא יצור וורוד.
7. לכן, מושבה שלמה של פלמנגו שהוטרדה על ידי כלבי ים שתהו מה זה הזנב הוורוד הזה מחוץ למים החליטה לעבור מקום ללגונה אחרת ולא לחזור למושבה המקורית שלהם לעולם.

אספניולה - Española
בין היום השני לשלישי של הקרוז עבר עלינו לילה מזעזע בשיט קשה ממש לאי אספניולה. אבל המדריך הבטיח לנו שהאי הזה יהיה שווה את המאמץ. באי פגשנו את הציפור המיוחדת השלישית - האלבטרוס, שכשהיא עומדת מגיעה לגובה של קצת פחות ממטר. מאחר והציפור הזאת גדולה היא גם מגושמת כך שקשה לה פשוט להתרומם באוויר, אז היא צריכה לחפש צוק ולקפוץ ממנו, וכדי לנחות היא צריכה משטח ישר בדומה למסלול בשדה תעופה.

בניגוד לציפורים האחרות, זוגיות באלבטרוסים היא לכל החיים. ומאחר והזוג מדי פעם נפרד לכמה חודשים, בכל פעם שהם נפגשים מחדש הם מתלהבים ועושים ריקוד שהוא אחד הדברים היפים שראיתי. הוא כולל קולות מוזרים, נקישות מקור, התנועעות מצד לצד ועוד. התמזל מזלנו ולנגד עינינו התבצע ריקוד כזה ממרחק של לא יותר מ-2 מ'.


אחרי שהסרטתי בערך 5 דקות בוידאו של הריקוד של האלבטרוסים, המשכנו לראות כל מיני מקומות באי, שכללו את שדה התעופה של האלבטרוסים, צוקים ואיזה מקום שנקרא blow hole. מדובר בחור בלבה שיוצרת את החוף, ובכל פעם שמגיע גל והמים נכנסים לחור הזה הם הופכים לרסיסים שמעוצמת המכה מגיעים לגובה של כמה עשרות מטרים. התקבלו דיווחים על כך שלעיתים איגואנות שנוהגות לאכול בקרבת החור הזה נופלות אליו, ואז ברגע שמגיע גל גדול הם מתעופפות איתו לגובה של כמה מטרים. אז חיכינו בציפייה דרוכה, אבל לצערנו שום איגואנה לא החליטה להתעופף באותו יום.אז חזרנו לספינה וקיבלנו זמן חופשי על אחד החופים באי.




* * *

אז כן, אחרי שעברנו יחסית הרבה חוויות כאן, וראינו בעיקר המון המון כלבי ים, המחזה הזה של 50 כלבי הים בחוף באספניולה כבר היה די שגרתי. חזרנו לספינה, קיבלנו עוד זמן מנוחה כדי להתאושש מהלילה הנוראי שעבר על רובנו, והתחלנו לשוט לכיוון האי הבא.

פלוריאנה (Floreana) וחזרה לסנטה מרתה
פלוריאנה היה כבר פחות מלהיב. את כל החיות שבו כבר ראינו בהזדמנות אחרת, והאטרקציה היחידה שהייתה שם הוא מקום שנקרא "מפרץ בית הדואר", שבו נמצאת תיבת דואר מהמאה ה-16, כשהרעיון הוא שאפשר לשים שם גלויה ואז תיירים שנוסעים לאיזור אליה היא מיועדת להגיע מעבירים אותה מיד ליד עד שהיא מגיעה ליעדה.
תמונה קבוצתית במקום:


באותו היום חזרנו לסנטה מרתה, יצאנו בערב לעיר, ובבוקר ביקרנו בבית גידול לצבי ענק שנקרא "תחנת דרווין". מיד לאחריו, אוטובוס, מעבורת, אוטובוס ומטוס לקיטו - הבירה של אקוודור משם אני כותב את העדכון הזה. נפרדתי מרותי וצחי שטסו לקולומביה, והחלטתי להשקיע איזה שבוע נוסף באקוודור.

הגלאפאגוס היה אחלה חוויה. לא נראה לי שיש עוד הרבה מקומות שאפשר להתקרב עד כדי כך לחיות ולראות אותם בטבע בהתנהגות הטבעית שלהם, מטרים ספורים ממך. אבל, הגעתי למסקנה שקרוזים בספינות זה לא כל כך בשבילי. כל הקטע של הגלים לא מתחבר אליי. ולא כזה כיף לעשות דברים כשהראש מעין חצי כואב כזה. אפילו בלילה שאחרי הקרוז, באכסנייה בקיטו, עדיין הרגשתי כאילו אני בספינה וכל החדר זז לי למעלה ולמטה. אז נראה לי שכל עוד זה תלוי בי, עם ספינות אני סיימתי.

זהו להפעם.. עד העדכון הבא!
עמית.